האם משה רבנו כתב לנו כתב חידה? - פרשת דברים

 ב"ה

והרי כתב החידה לפניכם

בפסוק הראשון של חומש דברים נשמע כמו כתב חידהוכבר למדנו בכל החומשים הקודמים, שנפסוק הפותח את הספר, טומן בתוכו את הסוד, אתהכותרת לכל הספר כולו. באו נבחן יחד את הפסוק הראשון: [דברים א' א'] "אֵלֶּההַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּןבַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹתוְדִי זָהָב"

תודו. כתב חידה. הרי לא יכול להיות שמשה רבנועליו השלום יעמוד בכל המקומות האלו בו זמנית ומכל אלו ידבר אל כל ישראל. גם במדברגם בפארן כם בערבה גם המוֹל סוף כל אחד מהם הוא מקום אחר לגמרי. ולכן פותחרש"י את הספר שלנו ביסוד: " 'אלה הדברים'- (ספרי) לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן לפיכךסתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל"

מעניין מאוד עפ"י רש"י הספר הזה הואספר של תוכחות. אבל אין אלה תוכחות כפי שכבר היו בספרים הקודמים, כי בפעמים הקודמותשמשה רבנו הוכיח את עם ישראל היה זה תוך כדי האירוע, המעשה. וכדי להפריש אותם      מהאיסור שהם היו מצויים בתוכו. במקרים של:קורח ועדתו, המרגלים, כו'. והנה הפעם עומד משה רבנו לפני מותו, ומדבר לא עםהחוטאים אלה עם בניהם. ומבקש להגיע לטיפול שורש. זוהי לא תוכחה סתמית. את התוכחותהאלו אומר משה רבנו ברמיזה, ועפ"י רש"י כל המקומות האלו שאנחנו אומרים,אינם בדיוק מקומות, אלה שמות שמזכירים את כל המקומות שהכעיסו לפני המקום. הםמוזכרים ברמז מפני כבודם של ישראל. הדבר מחייב הבנה עמוקה. (אם תוכיחה, אז תןתוכיחה) הרי בהמשך ספר דברים משה רבנו יאמר דברים חריפים מאוד: ממרים הייתם עםהשם, מקציפים הייתם. אז מה כבודם של ישראל? זה חשוב איך נראית הכותרת ח"ו.מה, אנחנו עוסקים כאן בחיצוניות?! ובכלל בכל החומשים הקודמים פתח משה רבנו מפיהשכינה. הקב"ה אומר ומשה רבנו כותב, כפי שכולנו יודעים, בדברי חיבה לישראל.

חומש שמות נפתח ואלו שמות בני ישראל, אע"פשמנאם בחייהם בשמותם חזר ומנאם במיתתם, להודיע חיבתם לפני המקום, שנמשלו לכוכבים.את חומש ויקרא פתח משה רבנו במילים לכל דיברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמהקריאה, לשון חיבה. ומיד בהמשך כל החיבה הזאת, היא לא עבורי, משה רבנו, אלא בשבילכםהוא נדבר עמי. את ספר במדבר פתח משה רבנו, שוב, מתוך חיבתם לפניו מונה אותם כלשעה.

ועכשיו, שמתחיל החומש של משה רבנו, לא השם אומרומשה רבנו כותב, אלא משה מדבר ושכינה מדברת מתוך גרונו. עכשיו מגיעה המטלה הקשהשצריך להוכיח. מה לעשות, לפעמים צריך לתת תוכיחה. אבל, זה פלאי פלאות, זו לאתוכיחה אָד הוֹק, (מלטינית: לעניין זה) במקום, זוהי תוכיחה כדי באמת להגיע לשורש.כי מדובר כאן על דברים שהיו, ורובם נעשו בכלל לא ע"י השומעים, אלא ע"יאבותיהם, כאמור. ודווקא במקום הזה, מופיעה העוצמה של הכוח לאהוב. כמו שכתוב: [משליג' י"ב] "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב הָשֵם יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּןיִרְצֶה" כוח התוכחה האמיתי יכול לבוא רק מפני שאתה מבין, בעומק בעומק, אתהאהבה. אם אינך אוהב אל תוכיח. אתה פטור לחלוטין מהמצוות "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַאֶת עֲמִיתֶךָ גו'." לאהוב אותו ומתוך כבודו, הוכיח אותו.

איך באמת מוכיחים

אלשיך הקדוש שואל על הפסוק [משלי ט' ח'] "אַלתּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ" את השאלההמתבקשת: זו 'חכמה קטנה' הלץ הוא זה שאני צריך להוכיח לא את החכם. אז מה כתוב אלתוכיח לץ פן ישנאך – לך תעשה חיים קלים, תוכיח חכם, הוא יאהב אותך. משיב האלשיךהקדוש: יש כאן עומק עצום – המדובר הוא על אותו אדם. ויכול להיות שמדובר בילד שלך,באשתך בחבר כו'.רק יש להעצים אותו לפני שאתה מוכיח אותו. כי אם תגיד לו: "בואהנה יא חתיכת לץ שכמוך תקשיב לי עכשיו..." אין לך מה להמשיך. כי ברגע שאמרתלו "לץ" הוא שונא אותך. ואז, [משלי כ"ז י"ט] "כַּמַּיִםהַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם". (האופי והרגשות שלנו משתקפיםבלב הזולת) זה משפיע אליך ועכשיו גם אתה שונא אותו. ומכך אינך יכול להוכיח אותו.כי כבר נאמר שאפשר להוכיח את עמיתך רק אם אתה אוהב אותו.

אבל, אם אתה פותח ואומר לו: "תקשיב אתה הריבאמת חכם. לא כי אי אומר את זה לצורך הפרוטוקול, כי אני ממש מאמין בזה. אתה חכם."יכול להיות שהילד הזה לראשונה בחייו שומע שהוא חכם. "ובתור חכם תגיד לי: למהאתה הולך על השטות הזאת? אתה כל כך חכם." אתם יודעים מה קרה עכשיו? רק מהמושגהזה שאתה רואה אותו כחכם, הוא אוהב אותך. ואם הוא אוהב אותך כמים הפנים אל הפניםגם אתה אוהב אותו, ועכשיו אתה יכול להוכיח אותו. כי זה משפיע עליך ויחס גורר יחס.

תוכיחה מלשון הוכחה. כי אז אפשר להוכיח מישהו שאתה מוכיח לוכמה הוא באמת גדול.

הפירוש של הרבי

אם כך, מפרש הרבי את הפסוק הראשון כך:

"במדבר" - לא במדבר היו אלאבערבות מואב ומהו במדבר אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר שאמרו (שמות י"ז ג') מייתן מותנו וגו'.

אם כך למה לא אמר במדבר סין כו'. כי הוא ביקש להגידשהתלונה נגרמה בעקבות תנאי המדבר. נכון שהייתה תלונה, אבל, היא כל כך הגיונית זה היהבגלל המדבר...

"בערבה" - בשביל הערבה שחטאובבעל פעור בשטים בערבות מואב, ומוזכר דווקא הערבה והערבות שמואב השפיעה עלינו והזנותוהפריצות הזאת של מואב.

לא הם אשמים. מה אתה רוצה ריבונו של עולם... הושבתהאותנו שם.

"מוֹל סוּף" - על מה שהמרו ביםסוף בבואם לים סוף שאמרו (שם י"ד י"א) המבלי אין קברים במצרים וכן בנסעםמתוך הים שנא' (תהלים ק"ז ו') וימרו על ים בים סוף כדאיתא בערכין (ערכין ט"ו).

מוֹל זה כמו מוּל, אבל הם היו מוֹל סוף. לא היה לאןללכת. הם היו לכודים. הם עמדו להיכרת. לכן הם הגיעו לחטא הזה.

"בין פארן ובין תפל ולבן" – אמררבי יוחנן חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תופל ולבן אלא הוכיחן על הדבריםשתפלו על המן שהוא לבן שאמרו (במדבר כ"א ה') ונפשנו קצה בלחם הקלוקל ועל מהשעשו במדבר פארן ע"י המרגלים:

בין פארן – זה עניין המרגלים. זה לא הם, זה אבותיכם,זה המרגלים.

בין תופל ללבן מדובר על המן שתפלו עליו שהוא לבן.נו באמת, זה הפשט בפסוק?! המן הלבן אמרו עליו שהוא לחם קלוקל לא שהוא לבן. ורש"יאומר: אתם יודעים למה הייתה התלונה? כי הוא כל כך לא זן. כל כך חיוור כמו כתונת הלבןהזאת שאין לה טעם. אז מובן למה התלוננו.

"וחצרות" - במחלוקתו של קרח(ספרי). דבר אחר אמר להם היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות בשביל לשון הרעואתם נדברתם במקום:

זה קורח גרם להם.

"ודי זהב" - הוכיחן על העגלשעשו בשביל רוב זהב שהיה להם שנאמר (הושע ב, י) וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל:

והסיום – זה השיא. ריבונו של עולם לא קורח ואלא המרגלים.אתה הוא זה שהשפעת עליהם רוב זהב. ובתוכחות אני מראה להם כמה הם גדולים – ועכשיו אנייכול להתחיל בתוכחות. אלא הדברים אשר דיבר משה.

ובא לציון גו­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­אל

דברים בשם אומרם:

הרב מרדכי איילון שליט"א  
מקור הציטוטים:  ויקיטקסט